<h1>שבלי הלקט דין גבינות שמביאים גויים סימן ל"ב</h1>
<h2>דף לט:</h2>
תשובת רבנו ישעיה זצ"ל. מה שכתבת אלי על גבינות הגויים שמביאין ממקומינו ויש עליה חותם, דע לך, כי אסור לקנות ממנה ואין לסמוך על אותו חותם כלל, כי כך מנהג שלנו לשלוח נערים להקפיא הגבינה עם חותמות בידם, ומקפיאין כל צרכם, ומאחר שמקפיאין כל צרכן אין חוששין מן החותמות, ונשארים ביד הרועים, ומשימין אותם בגבינתם, והלכך אין לסמוך על אותו חותם, אך אם היה כתב ישראל בידם חתום שכך חריצי גבינה כשרה, וחותמה יש ביד זה הגוי יש לסמוך על אותו חותם. אבל מה שמביאין הגויים מאיליהם אין לסמוך על אותו חותם כלל. שהרבה נמצאין אצלם מאלו החותמות, ואין אנו סומכין אלא על השומר שעומד עליהם ומשים החותמות בגבינה בעת שמקפיאין אותה, אבל מה שימצא בידם של גויים, אין אנו סומכין על אותו חותם, וגם אתם אל תסמכו עליו בלא כתב יהודי שמעיד עליה. עוד תשובתו, מה שכתבת אלי, על גבינה שבאה ממדינת הים חתומה ורישומה ניכר בתוכה, וגם כתב חתום עליה שמודיע חשבון חריציה, ומעידין שהגבינה כשרה וחלב שישראל רואהו היה. יפה התרתה, דהכי אמרינן בפרק אין מעמידין, דגבינה בחותם אחד משתריא, כל שכן שאם רישומה ניכר והאותיות של רישום ניכרות דעדיף מחותם בתוך חותם דמפרש תלמודא.
